חזרה  |   הדפס  |     |   

עשרים ואחד הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נקראים: 'ימי בין המצרים' על שם הכתוב (איכה א): 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים' ואמרו חכמים (איכ"ר א): אלו ימי הצרה שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם מזיקים שולטים וצרות רבות ורעות מצאו את ישראל בדורותיו בימים אלה. וכן חרב הבית בראשונה ובשניה בימים אלה של מצרים ומצור ומצוק. משום כך הוקבעו כל ימי בין המצרים לאבל על חורבן בית המקדש. ולכן ממעטים בימים אלה בשמחה, יותר מכל השנה.
לכן יזהר בהם כל אדם מכל דבר שיש בו חשש נזק וסכנה, יותר מן הזהירות שבכל השנה. ואנשי מעשה קובעים לעצמם בכל יום זמן להתבונן ולהתאבל על חורבן בית המקדש, ויש מקומות שבהם נוהגים לומר 'תיקון חצות' בחצות היום.

צום י"ז בתמוז
הצום הרביעי הוא צום י"ז בתמוז, שתמוז הוא החודש הרביעי למניין החודשים המתחיל מניסן. חמשה דברים אירעו ביום י"ז בתמוז: נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר בתקופת חורבן הבית השני, שרף אפוסטמוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל.

נשתברו הלוחות - בשעה שנתן לו הקב"ה למשה את הלוחות היו סובלין את עצמם, כיון שירד וקרב אל המחנה וראה את העגל, פרח אותו הכתב מעליהם ונמצאו כבדים על ידיו של משה. בזמן שעלה ונטלן וירד שמח שמחה גדולה, כיון שסרחו ישראל, אמר, אם אני נותן להן - מזקיק אני אותם למצוות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים, שכן כתוב 'לא יהיה לך' - חזר לאחוריו. כך עשה משה, אמר, אם אין אני משבר את הלוחות, אין לישראל עמידה, שנאמר 'זובח לאלהים יחרם'. מה עשה? שברם, אמר לו להקב"ה: לא היו יודעים מה כתוב בהם!
לא היה אותו הדור ראוי לאותו מעשה, שכולו דור דעה היה יותר מכל הדורות, ולמה סיבבם קורא הדורות לחטאים גדולים אלה? כדי להורות דרך תשובה לרבים. ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא: 'לא אשוב שלא יקבלני' אומרים לו: צא ולמד ממעשה העגל שכפרו בהקב"ה ונתקבלו בתשובה.
בוטל התמיד - שיחדו את החיילות שצררו להם מבחוץ, שילשלו להם כסף וזהב והם העלו להם כבשים, אמר רבי לוי: בסוף שילשלו להם שתי קופות של זהב, והעלו להם להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע למחצית החומה, עד שנעץ החזיר צפרניו בחומה וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה'.
הובקעה העיר - זה היה מעשה בחורבן בית שני שחומת ירושלים נבקעה בי"ז בתמוז וטיטוס וחיילותיו פרצו לעיר.
שרף אפוסטמוס הרשע את התורה - מעשה זה מתייחס לתקופת הנציב הרומאי קומנוס, בעת ההיא התגרו חיילותיו של הנציב ביהודים ובקדשיהם והיו מהומות גדולות.
הועמד צלם בהיכל - יש מפרשים שגם זה ממעשה אפוסטמוס הרשע שעשה באותו יום, ויש מפרשים אותו על הצלם שעשה מנשה המלך והעמידו בהיכל.

צום ט' באב
הצום החמישי הוא צום ט' באב.
חמשה דברים ארעו בט' באב: נגזר על אבותינו במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה עיר גדולה ושמה "ביתר" שהיו בה אלפים ורבבות מישראל ובו ביום חרש טורנסרופוס את ההיכל וסביביו ככתוב: 'ציון שדה תחרש'.

משנכנס אב ממעטים בשמחה ובחודש זה אין מזלם של ישראל טוב, לכן מי שיש לו דין עם גוי ישתמט ממנו בחודש זה.
משחרב בית המקדש תקנו חכמים שבאותו הדור שבכל זמן ובכל דבר שיש בו שמחה, יעשו בו דבר שיהא זכר לחורבן הבית, וסמכו תקנתם על הכתוב: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי' ולכן כשמסייד אדם ביתו ישאיר מקום אמה על אמה בלא סיד כנגד הפתח או מעל הפתח. וכשחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין.

תנו רבנן, משחרב הבית בשניה, רבו פרושים בישראל, שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להם רבי יהושע, אמר להם: בני מפני מה אי אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין? אמרו לו: נאכל בשר, שממנו מקריבים על גבי מזבח ועכשיו בטל! נשתה יין שמנסכים על גבי מזבח ועכשיו בטל! אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות? פירות לא נאכל שכבר בטלו ביכורים? מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים? - שתקו. אמר להם: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר - אי אפשר, שכבר נגזירה גזירה, להתאבל יותר מדאי - אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה, אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכו' (בבא בתרא ס:).

(מתוך ספר התודעה)