חזרה  |   הדפס  |     |   

מובא ברמב"ם (פרק י"א מהל' מלכים ה"ג) רבי עקיבא, חכם גדול מחכמי המשנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח. וכן מצינו בחז"ל (ירושלמי תענית ד, ה) שלמרות הסתייגותם של רבים מחבריו, חכמי ישראל, בכל זאת המשיך לדרוש עליו את הפסוק (במדבר כ"ד י"ז) "דרך כוכב מיעקב", וכשראה אותו אמר: דין הוא מלכא משיחא (זה הוא מלך המשיח). והדברים צריכים ביאור. האיך יתכן שרבי עקיבא שהיה יותר גדול ממשה רבינו (במ"ר י"ט ו') יחזיק את בר כוכבא כמלך המשיח, והרי הוא ראה שאינו מתנהג כשורה וכופר בהשגחת הבורא? ולא עוד אלא שהיה נושא את כליו וקורא עליו שהוא מלך המשיח! עוד יש להבין מהו בדיוק ענין "נושא את כליו", שדוקא בזה ייחד את קשריו עם בר כוכבא.

ויש עוד לפרש, (פסחים מ"ט:) תניא אמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ אמרתי 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'... אמרו לו תלמידיו: 'רבי אמור ככלב'. אמר להם: 'זה נושך ואינו שובר עצם, וזה נושך ושובר עצם,. ויש להבין מדוע היתה שנאתו של רבי עקיבא כה גדולה כלפי תלמידי חכמים בזמן היותו עם הארץ, עד כדי כך שירצה לנושכם כחמור המותיר רושם אחר נשיכתו.

ונראה בזה, שרבי עקיבא תלה את אשמת החכמים בזה שהוא עם הארץ. וזאת מכיוון שהם לא עשו די בכדי לקרבו וללמדו תורה, ולכן היתה שנאתו גדולה כלפיהם, שכן לטענתו - אם ראית מקום שיש שם בורות, ועושים שם עברות למכביר, יש לתלות את הפגם בתלמידי חכמים, שאינם פועלים דיים בקרב עמי הארצות. וזה גורר אחריו שנאת חינם ופרוד הלבבות.

ולכן כאשר עזרה לו בתו של כלבא שבוע, והלך ללמוד תורה עד שנהפך להיות תלמיד חכם, עשה את כל שביכולתו בכדי לעזור לאנשים ולהשיבם למוטב. וכדמצינו בחז"ל שמספרים על גדולתו של רבי עקיבא (כלה רבתי, ב) שלקח אליו יתום (בן של רשע) וחינכו, ולימדו תורה עד שגדל ואמר קדיש על אביו, וזה ביטל את גזר דינו הקשה של האב. וכן כאשר נתן לו רבי טרפון ד' אלפים דינרי זהב בכדי שיקנה לו עיר, נטלן רבי עקיבא וחילק אותן לעניים, שכן היה גבאי של צדקה. דהיינו הצדקה והחסד לזולת היו טמונים בקרבו. וכמו שמשה רבינו מסר את נפשו למען כלל ישראל, הן בזמן עבודתם תחת סבלות מצרים, הן בעת הליכתם במדבר, ואף בשעה שעלה למרום נלחם כנגד המלאכים שרצו למנוע מעם ישראל את קבלת התורה (שבת פח:), כך גם רבי עקיבא שהיה ניצוץ של משה רבינו לחם כנגד הרומאים שבקשו לעקור ולהשכיח את התורה מעם ישראל.

לקרב את הרחוקים

רבי עקיבא מצא בבר כוכבא, מידה זו של עזרה לזולת, שכן ראה היאך שהוא משתדל ללכד את עם ישראל בכדי ללחום כנגד האויב. וכנגד שנאת חינם שהביאה לחורבן בית המקדש, הוא ביקש להביא לאהבת חינם. אמנם מצא בו גם חיסרון במה שהוא לא שמר את המצוות כראוי, ואף הרבה להרשיע בשעה שקצץ את אצבעות ידיהם של חייליו והטיל בהם מומים (איכ"ר ב, ד). אך רבי עקיבא קיים בעצמו את דברי התנא רבי יהושע בן פרחיה (אבות א,ו) "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

כך לימד זכות על בר כוכבא, שכן סבר שהתנהגותו השלילית של בר כוכבא נובעת מהשפעת הרומאים. אך מאחר ועתה הוא חפץ להילחם כנגדם, אם כן צריכים לסייע לו. שכן כאשר ינצח אותם, בוודאי שתתבטל השפעתם על בני ישראל. ואף הוא עצמו ישוב למוטב שכן מצוה גוררת מצווה (שם, ד, ב). ובודאי שלאחר שבר כוכבא פתח פתח כחודו של מחט, יפתחו לו מהשמים פתח שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו (שהש"ר ה, ג). מכיון שהאדם צריך להתחיל במצווה קטנה, וכך יוכל להגיע בהמשך לדרגה גבוהה, עד שיגיע למדרגת 'כוכב' שהוא חלק מיעקב אבינו.

משום כך קרא עליו רבי עקיבא את הפסוק (במדבר כ"ד י"ז) "דרך כוכב מיעקב". וכמו שכל יהודי מזרעו של יעקב יכול להתעלות ולהגיע לדרגה גבוהה, כך בר כוכבא בחר לו דרך להתעלות. ולכן לא התחשב רבי עקיבא במה שבר כוכבא עתה אינו הגון, שכן העיקר במה שהוא מבקש ללחום כנגד האויב המבקש להשכיח את התורה מישראל, פעולה שבודאי צריך לתמוך בה. זו היתה כוונתו של רבי עקיבא בשעה שהיה נושא את כליו, דהיינו, לייעצו ולעורר בליבו את רוח הגבורה, ורוח המלחמה לא רק כנגד האויב מבחוץ אלא גם כנגד היצר הרע.

יסוד גדול זה למדים אנו מרבי עקיבא. כשרואים יהודי שדרכו צליחה, אזי למרות שהוא רחוק מהיהדות, לא צריכים לבוז לו אלא להיפך - לקרבו ולשאת את כליו. היינו להסיר ממנו את אותם כלים ומידות רעות שדבקו בו, ואז ישוב למוטב על ידי שישים בקרבו כלים חדשים, כלים של תורה, כלי מחזק ברכה, חלף הכלים הישנים. וזו היתה משאת נפשו של רבי עקיבא, להביס את הרומאים ולאחד את עם ישראל. (מתוך שיחות הרה"ג הרב פינטו שליט"א)