עשרת הדיברות
1. אנכי ה' אלקיך
לפי שנראה להם הקב"ה על הים כגבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, ונראה להם בימי שלמה כבחור, ונראה להם בימי דניאל כזקן מלא רחמים - אמר להם הקב"ה: לא בשביל שאתם רואים אותי דמויות הרבה, תדמו שיש הרבה אלהות, אלא אני הוא שבים, אני הוא שבסיני, אני הוא שבכל מקום - 'אנכי ה' אלקיך'.
2. לא יהיה לך אלהים אחרים
רבי אליעזר אומר: 'אלהים אחרים' - שהם מחדשים להם אלהות בכל יום. כיצד?
היה לו של זהב ונצרך לו, עשאו של כסף, של כסף ונצרך לו, עשאו של נחושת, היה
לו של נחושת ונצרך לו, עשאו של ברזל או מעופרת, וכן הוא אומר 'חדשים מקרוב
באו' (דברים לב).
3. לא תשא
אל תמהר לישבע שקר ואל תהי שבועה שגורה בפיך, שכל המרגיל עצמו להשבע,
אף פעמים שלא ירצה להשבע לשונו מרגילו לשבועה. לכך אפילו באמת, אין אדם
רשאי לישבע, וכל המחלל שמו של הקב"ה ונשבע לשקר או אפילו באמת, סופו
שהקב"ה מגלה רשעו וענשו לכל האדם, אוי לו בעולם הזה ואוי לו בעולם הבא.
כל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני: 'לא תישא את שם ה' אלקיך
לשוא'. מה הטעם? שבכל עברות שבתורה לא נאמר בהן 'לא ינקה', וכאן כתיב 'לא
ינקה'.
4. זכור את יום השבת לקדשו
'זכור ושמור' שניהם נאמרו לענין אחד, מה שאי אפשר לפה לדבר ומה שאי אפשר
לאוזן לשמוע ואומר: 'אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי'.
שמאי הזקן אומר: 'זכרה' עד שלא תבוא, ו'שמרה' משתבוא. אמרו עליו על שמאי
הזקן שלא היה זכרון השבת זז מתוך פיו. לקח חפץ טוב, אמר, זה לשבת. ואמרו על
שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת: מצא בהמה נאה, אומר, זו לכבוד שבת:
מצא אחרת נאה ממנה, מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה
אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים דכתיב: 'ברוך ה' יום יום'
5. כבד את אביך ואת אמך
ר' שמעון בן יוחאי אומר: גדול כבוד אב ואם שהשווה הקב"ה כבודן לכבודו ומוראן
למוראו. כתיב 'כבד את ה' מהונך', וכתיב: 'כבד את אביך ואת אמך'. כתיב 'את ה'
אלקיך תירא' וכתיב 'איש אמו ואביו תיראו'. כתיב 'ונוקב שם ה' מות יומת' וכתיב:
'ומקלל אביו ואמו מות יומת' וכו'. וכן הדין, מפני ששלשתן שותפים בו, אביו ואמו
והקב"ה.
6. לא תרצח
אל תתחבר לרוצחים, התרחק מחבורתם שלא ילמדו בניך מעשה רציחות, ובעוון
רציחות חרב בא לעולם, מצוה על האדם שיקדש את חייו עד שממילא לא ירצח ולא
ינאף. כלומר, עשה לך סייגים שיבטיחו לך כי לא תרצח, לא תנאף וכו''
7. לא תנאף
אל תניח את האף שיבא לעולם, קשה היא הזנות שהיא אחד משלשת דברים שפירש
בהן הכתוב גיהנם, ואלו הן: הבא על אשת איש, ובעל לשון הרע, ומלכות הרשעה.
'לא תנאף' מרובע מארבע אותיות שלא ינאף לא ביד ולא ברגל לא בעין ולא בלב.
8. לא תגנוב
גם רחל אמנו אעפ"י שגנבה את התרפים כדי למנוע את אביה מעבודה זרה, אעפ"י כן
גרם לה העוון שלא תקבר במערת הצדיקים. על שם שאמר יעקב: 'עם אשר תמצא את
אלהיך לא יחיה'. לכן אל יפשוט אדם את ידו בגניבה ולא בגזל כי אם ביגיעתו ובזיעת
כפיו. אם עושה כן אשריו בעוה"ז ואשריו לעוה"ב שנאמר: 'יגיע כפיך כי תאכל
אשריך וטוב לך'. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.
9. לא תענה
אמר שלמה המלך בחכמתו: כל מה שיכול אדם לעמול ולסגל במצוות ובמעשים טובים
אינו די להספיק להיות כפרה על היוצא מפיו לרע, לכך חייב אדם לשמור פיו מלשון
הרע, שהלשון נכוית תחילה לכל האברים והיא האב תחילה לדין.
לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
תנא דבי רבי ישמעאל, המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות: עבודה
זרה, עריות ושפיכות דמים. כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, אמר רב חסדא
אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע אומר הקב"ה לשר של גיהנם: אני עליו
מלמעלה ואתה עליו מלמטה, נדון אותו. אמר רב ששת אמר ראב"ע: כל המספר לשון
הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר, ראוי להשליכו לכלבים.
10. לא תחמוד
נאמר גם 'לא תתאוה' אלא לחייב על תאוה בפני עצמה וחמדה בפני עצמה. כיצד
אפשר לצוות על החמדה שבלב שמאליו הוא חומד? אלא שיהו כל הקניינים של חברך
רחוקים ממך, כ"כ, עד שלבך לא יחמוד להם. (מתוך ספר התודעה)
|
