חזרה  |   הדפס  |     |   

כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום"

נצטווינו בזה לספור שבעה שבועות מיום הבאת קרבן העומר שהוא ביום ט"ז של ניסן ועד לחג השבועות.

חכמי הסוד, המה גורי האריז"ל, מייחדים את התשעה וארבעים ימי הספירה לתקן בהם פגמים אשר נפלו בשבע המידות הנעלות שעליהן העולם בנוי בנין נאה ומתוקן. וכשהעולם בתקונו עם שבע מידות אלה, הכתוב אומר עליו" 'וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד'.
שבע מידות אלה הן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
ושבעה רועים נאמנים עמדו בעולם שרעו את העולם וחזרו ונטעו בו אותן שבע המידות לאחר חטא אדם הראשון שפגם בעולם מתוקן. וכוחם קיים בעולם גם לאחר כל חטא ועוון שנכשלו בהם ישראל אחרי מתן תורה. כל אחד מן הרועים, ומדתו שלו, ובה כלולות כל מידות שאר הרועים. ובכל דור ודור ובכל שנה ושנה. כל אימת שאדם רוצה לזכות, יכול לבוא ולזכות ולהאחז ולהתדבק במידותיהם של שבעה הרועים האלה, שכחם ונטיעתם שנטעו בעולם כלו לדורותיו קיימים לעד. וביותר מסוגלים ימי הספירה לתיקון זה, והדרך פתוחה לכל הרוצה לזכות שיבוא היום ויזכה בכל שבע מידות הספירה.

שבע מידות ברועים:

אברהם אבינו מידתו חסד. הוא זן ומפרנס את הכל באהבה שאהב את כל העולם ובחסד שנתמלא על הכל עד שקרבם תחת כנפי השכינה. ולא היתה לפניו לא קנאה ולא שנאה ולא אכזריות על שום אדם.

יצחק אבינו, מידתו גבורה. ממנו בא מורא על העולם מפחדו של הקב"ה. כל עצמת כחו נתן בעבודת אלקיו וביראתו ולא היתה לפניו לא התרפות ולא רפיון כל שהוא בעבודת ה', עד שעלייתו על העקדה לא נחשבה נסיון לגביו כלל, אלא נסיון לאברהם בלבד.

יעקב אבינו, מידתו תפארת. שהיה תם ומושלם בכל מעשיו, טהור לשמים, תמים לאביו ואמו, ושלם בכל מעשיו אפילו אין יודעים מה הם - נפתל עם לבן, מרצה לעשיו, נאבק עם המלאך, לוחם עם קמיו, נוהג בכל בניו ודורותיהם ומשתחוה לפרעה בשעתו - הכל שלם ותמים ואין לפניו לא עקום ולא מרמה כלל. תפארת לו מן האדם ותפארת לו מן הקב"ה עושהו. כמה גדולה תפארתו של יעקב ותמותו, שכל דבר עקוב ושל תמהון שראו בו באי העולם, אשר עשה עם אביו ועם אחיו ועם לבן ועם יוסף בנו ועם פרעה - הכתוב מעיד עליו: "ויעקב איש תם" לא היה עוד תם בתמות ושלם בשלמות כמוהו. יש לו אדם ששמו ישר ומעשיו נראים ישרים ואין עקוב כמוהו, אבל אבינו יעקב שמו ומעשיו תמוהים והקב"ה מעיד עליו שהוא מפואר בתפארת וישר בישרותו של ה' לבדו וקוראו ישראל וישורון ישר-אל.

משה רבינו, מדתו נצח. אין נצח אלא תורה, שכל שאר קניינים שאתה נותן לאדם ושאתה לוקח ממנו, הכל עובר ובטל מן העולם, אבל אם אתה קונה קניין תורה מאחרים, או אחרים קונים ממך, הרי הוא קניין נצח, והנותן והמקבל שניהם משתכרים ואין בתורה שום דבר בטל ועובר כלל. לכן משה רבינו שמסר נפשו על התורה, זכה בה וזיכה לכל הדורות.

אהרן הכהן, מדתו הוד. אוהב את השלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה, וכל הרואה הודו וקדושתו של אהרן, מיד נמשך לבו אחריו ואחרי תורתו. הכל אומרים: ראו אהרן זה שנתן צוארו בעול התורה שלימדו אחיו הקטן ממנו ושש על גדולתו ולא קינא בו מעולם - כמה נאים מעשיו וכמה הוד והדר נסוכים עליו תמיד.

יוסף הצדיק, מדתו יסוד. שנתעלה ונתקדש בקדושת אות ברית קודש עד למעלה עליונה שאין גבוהה ממנה עוד. מידה זו נקראת 'יסוד' לפי שהוא יסוד עולם יותר משאר המדות, ואלמלא חטאו דור המבול בחטא זה של השחתה לא היו נעקרים מן העולם אפילו מלאו חמס ושאר חטאים. וכל השומר על אות ברית קודש מקיים עולם ומלואו.

דוד המלך, מדתו מלכות. שלא זכה דוד למלכות מעצמו ולא בגבורתו ולא בחכמתו, ולא בירושה היא באה לו, אלא מלכותו מלכות כל עולמים היא. מאחר עלות הביאו אלקיו, ממכלאות צאן לקחו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו. בחר בדוד עבדו כי ידע בו שאפילו תעלה לשמים גדולתו, עבד יהא בעיניו תמיד, ודוד הוא הקטן - בשבתו במכלאות צאן, והוא הקטן כשבראשו כתר מלוכה ומלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו ומשתחוים אליו. אף הוא מלך והמליך את הקב"ה על כל באי העולם ונתן בפי הכל שירות ותשבחות לאדון כל הארץ, ושמח שמחה גדולה בראותו גדולת אחרים, ולוקח כל גדולתו שלו וכל גדולתם של אחרים ומחזירה כולה למי שהגדולה שלו - 'ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד, ברוך אתה ה' וגו', לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד , וגו' לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש' וגו'. וכי מי אני ומי עמי כי נעצור כח להתנדב כזאת - כי ממך הכל ומידך נתנו לך' וגו'. (דברי הימים כט) - 'והיתה לה' המלוכה ומושל בגויים'!

(מתוך ספר התודעה)