חזרה  |   הדפס  |     |   

- קיבלנו מרבותינו שכוכב השביט לעולם לא יעבור את מערכת הכוכבים המכונה "כסיל". ואילו היה עובר - היה מחריב את העולם. (ברכות נח, ב)

- יש כוכב (כוכב שביט המכונה גם כוכב האלי) העולה אחת לשבעים שנה. (דברי רבי יהושע במסכת הוריות י', א')

- דיוק באורך חידוש הירח (הלבנה). לפעמים הירח בא בארוכה, לפעמים בא בקצרה, והמולד הממוצע= כ"ט ימים, י"ב שעות, ו- תשצ"ג חלקים= 29.53059 ימים. (ראש השנה כ"ה, א')

- מציאות מעטפה או נרתיק לשמש (= הפוטוספירה של השמש). (בראשית רבה פ', ו)

- מציאות של כוכבים מאירים ושאינם מאירים [= חומר שהוא כבוי בחלל]. (פסחים ב')

- קיום סדר קוסמי: ישנה הירארכיה במערכות הכוכבים. מספר הכוכבים ביקום= 1,064,340,000,000,000,000 (טנטליון)= 100,00012×30×30×30×30×30×365× . (ברכות ל"ב)

- המצאות מים בחלל היתרה על כמות המים שבכדור הארץ. (מדרש רבה בראשית פרשה ד' אות ב'- ה')

- מספר הכוכבים במערכת 'כימה' (= פליאדות) [המרוחק מאיתנו בכ- 300 שנות אור]. (ברכות נח, ב)

- כדור- הארץ צורתו כדור המסתובב סביב צירו. סיבת היום והלילה. עניין כח המשיכה. הימצאות הקוטב. (הזוהר הקדוש ויקרא דף י', א'.קמ"א, קמ"ב. זוהר- חדש בראשית ט"ו. מדרש רבה במדבר, נשא י"ג. תלמוד ירושלמי עבודה-זרה, י"ג. תוספות עבודה-זרה מ"א)

- עניין נדידת היבשות שהיו בתחילה מאוחדות. מציאות 7 יבשות על פני כדור- הארץ. (זו"ח י"ב, א)

- חיתוך וביקוע באמצעות קרינה. (סוטה מ"ח, ב')

- העופרת- חומר יוצא מן הכלל בעל תכונה חסינה מפני קרינה. (תוספתא סוטה ט"ו, א'. תלמוד סוטה מ"ח, ב')

- שיקוף עצמים אטומים. (חולין י"א, א'. תרגום יותנן בן עוזיאל במדבר י"ט, ג')

- סוג זכוכית (= זכוכית לבנה) שהיתה מתקפלת. (ירושלמי סוכה פ"ד הל"ו)

- ניתן להגן על הבית מפגיעת ברק, על ידי מוט מתכת המושך אליו את הברק [= 'כליא ברק']. (תוספתא שבת פרק ז, י)

- עניני גאולוגיה. רעידות אדמה והתפרצויות געשיות. (תהילים קד, לב. ברכות נט, א)

- הכנת דיו סמוי [שלא ניכר הכתב]: ע"י כתיבה על נייר במי עפצים. כדי שהצד שמקבל את המכתב יחשוף את כתב הסתרים שופך עליו דיו שאין בו עפצים אלא קומוס וקנקנתום. (ירושלמי שבת פי"ב הל"ד. גיטין פ"ב הל"ג)

- הנדסת המרחב. חישובי נפח של הגופים ההנדסיים האלמנטריים. (ברייתא דמידות פרק ה, ג)

- 'משפט פיתאגורס'. (סוגית הנוטע ירק בכרם, במשנה כלאים פרק ה, ב. ועיין בירושלמי שם)

- חשבון דיפרנציאלי. (כלאים פרק ג, א)

- התרה של משוואות. אלגברה. (מסכת קינים)

- מעשה (מתורגם מארמית): ריש גלותא היה עשיר גדול ומקורב למלכות. הטיל עליו המלך מס שיתן לו חיטים מלא חדר של ארבעים אמה על ארבעים אמה. מס זה שהיה שלא כדין היה כבד מנשוא. הלך והתייעץ עם... רב הונא. אמר לו הרב: לך ותפייס את המלך שיסכים שתתן עכשיו חדר של עשרים אמה על עשרים אמה מלא חיטים, ולאחר זמן חדר נוסף של עשרים אמה על עשרים אמה מלא חיטים. ואתה מרויח החצי... [כי שטח המרובע נמדד על ידי הכפלת ארכו ברחבו. והרי 40x40=1,600 ואילו 20x20 + 20x20= 800]. (ירושלמי סוטה פרק ה, ג)

- בששת ימי בראשית לא נברא בשום מקום בעולם דבר טבעי בצורת מרובע. (ירושלמי סוף מעשרות)

-

- הרוצה לידע כמה גובהו של דקל, מודד קומתו וצילו [גובה עצמו, ואורך צל עצמו], וצל קומתו [של הדקל], וידע כמה גובהו של הדקל. (עירובין מג, ב)

- יש במקומות מסויימים באוקיינוס, מים בהרכב מיוחד, המעלימים ובולעים כל מים שיתנו לתוכם. (מדרש רבה קהלת פרשה א)

- יש מקום באוקיינוס המושך אליו מתכות, וכך טובעות שם אוניות המכילות מתכת. (ברכות ח, א. וברש"י שם)

- כחו של המגנט. (סנהדרין קז, ב. ועבודה זרה מד, א)

- מחזור המים. (מדרש רבה קהלת פרשה א)

- הוראות לאיכות הסביבה, ועוד מענפי האקולוגיה. (בבא בתרא פרק, וסוף פרק ג)

- חוק כלים שלובים. (יומא לא, א)

- כל משא באמצעות מוטות, שליש מלמעלה, ושני שליש מלמטה. (שבת צב, א)

- משא שיכול אדם להרים ולהניח על כתפו, הוא שליש ממשא שאחר יוכל להשים על כתפו. (סוטה לד, א)

- אין ספינה שטה בפחות מעשרה טפחים עומק. (שבת ק, ב)

- הליכה מואצת ומאומצת בפסיעות גדולות, מזיקה לראיה. (ברכות כ"א, ב')

- הצינה גורמת לכמה וכמה מחלות. (בבא מציעא ק"ז, ב')

-

- סטריליזציה בניתוח: ניתוח סטרילי בחדר שכולו היה עשוי שיש נקי. (בבא מציעא פ"ג, ב')

- ניתוח ההיפוספדיאס. (יבמות ע"ו, א')

- ניתוח קיסרי. (נדה פרק ה', א')

- חומרי הרדמה לצורך ניתוח. (בבא מציעא פ"ג, ד'. פ"ד, ב')

- ביקוע מורסת דלקת חריפה בגרון, ודרך הטיפול עד לריפוי המושלם. (גיטין ס"ט, א')

- התעמלות לרפואה. (שבת קמ"ז, א'. וראה בפירוש רש"י שם)

- פצע או חתך שנגרמו מברזל, יש בהם סכנת חיים [כידוע ע"י חיידק הטטאנוס], ומחללים עליהם את השבת. (ע"ז כח, א')

- ידיעה על עולם הגורמים הבלתי נראים האחראים למחלות מדבקות. (דרך ארץ ז'. "טורי זהב" או"ח סימן קע ס"ק ח)

- תהליך ה-"פסטור" [= השמדת מזיקים באמצעות חום]. (בבא מציעא כ"ט, ב')

- ריפוי נקע על ידי שפשוף רב במים צוננים. (שבת קמז, א)

- ריפוי דלקת אזנים באמצעות שמן ושום ועוד. (ע"ז כח, ב)

- ריפוי דלקת חניכיים חריפה. (ע"ז כח, א)

-

- רפואה אוריקולרית - טכניקת ריפוי כל חלק בגוף ע"י טיפול בחלקי האוזן. (מדרש רבה, פרשת האזינו י', א')

- רפואת עינים על ידי הנחת תרופה מתחת הכר. (בבא מציעא קלה, ב)

- תכונת הריפוי של חומץ תפוחים. (עבודה זרה מ, ב)

- חמשת תכונותיו הנפלאות של השום. (בבא קמא פב, א)

- תכונותיו השונות של התמר. (כתובות י, ב)

- היין, ריבויו מזיק, ומיעוטו מועיל. (גיטין ע, א)

- ריפוי מחלת עינים ע"י שימוש בתרופה המופקת מעקרב. (גיטין סט, א)

- ריפוי דלקת ריאות ע"י אכילת תבשיל תרד, כרתי, כמון ועוד פריטים, ושתיית שיכר חריף לאחריו. (גיטין סט, א)

- ריפוי פצע ע"י דבש. (שבת עו, ב)

- ריפוי מחלות לב שונות. (גיטין סט, ב)

- ריפוי תולעי מעיים. (גיטין סט, ב)

- ריפוי עצירות. (גיטין סט, ב)

- אריכות ימים. (ברכות נד, ב)

- חיסון למחלת הכלבת. (יומא פ"ד, א')

- הנזק הבריאותי הנגרם במעבר החד שבין יום מנוחה ליום מאמץ וטרחה. (משנה, תענית ד' משנה ג')

- לקימה בפיתאומיות ועמידה בזריזות מיד לאחר השינה יש משום נזק בריאותי. (גיטין ע', א')

- מי שיש לו שני ראשים וכו'. (מנחות לז, א)

- יש קשר ישיר בין שרירי הלב למצב בריאות העינים. (עבודה זרה כח, ב)

- אוכלים ומשקים תחת המטה, אפילו מחופים בכלי ברזל, מסוכנים לאכילה. (פסחים קיב, א)

- מים מחוממים שלא הגיעו לרתיחה מסוכנים לשתיה כמות שהם. ודוקא כשחוממו בכלי מתכת. (בבא מציעא כט, ב)

- שינוי הרגלי האכילה - תחילת חולי מעיים. (בבא מציעא קמו, א)

- שביעת אדם משתיה [= רויה] אינו ממילוי כרסו [= כמות השתיה], אלא ממילוי גרונו [= אופן השתיה]. אין השתיה דומה לאכילה. באכילה- כמות האוכל גורמת הרגשת שביעה במילוי כרסו. בשתיה- אופן השתיה, בלגימות גדולות וגסות במילוי גרונו מביא הרגשת שביעה. (סוכה מ"ט, ב)

- כל אדם שמסוגל לעמוד על רגל אחת, לחלוץ מנעלו ולנעול מנעלו- נקרא אדם בריא וכשיר לעבודה. (חולין כ"ד, ב)

- כל מי שבוכה, מרגיש שבע אף שאינו אוכל. (איכ"ר פ"א, כ"ב. שוח"ט מ"ז, מ"ב. יל"ש ח"ב ר' ע"ז)

- המכוערים יותר משכילים מהיפים. (תענית ז, ב. נדרים נ, ב)

- כל זיעה היוצאת מן האדם מכילה רעלים ומסוכנת למאכל. מלבד זיעת הפנים. (ירושלמי תרומות)

- ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו. (ברכות מ"ג, ב)

- שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית. מצלת מן וכו' (בבא מציעא קז, ב)

- שמונים ושלשה חולאים תלויים במרה. (בבבא מציעא קז, ב)

- כל החלאים שתלויים במרה, פת שחרית וקיתון של מים מבטלתן. (בבא מציעא קז, ב)

- מיתת הצמא קשה מכל המיתות. (פרד"א ל')

- מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו דבש. שהדבש מאיר עיניו של אדם. (יומא פג, ב)

- לדבש תכונות של חומר משמר. (בבא בתרא ג, ב)

- בדבש הדבורים אין שום תערובת של מיצוי מגוף הדבורה והוא יוצא כאשר הוא מכיל את החומר שנכנס בלבד. (בכורות ז', ב')

- אמבריולוגיה [= תורת התפתחות העובר]. שלשה שותפים ביצירת האדם. (נדה ל"א)

- הבחנה מדוייקת בקביעת גיל שפיר של עובר אשה אם בן 40 או 41יום. (נדה כה, א)

- תחילת החיים אצל העובר מיום ה- 40 להריון. מציאות תודעה (תפיסה רוחנית) שיש לתינוק ברחם אמו. (נדה ל')

- השפעת הדיבורים על העובר ומודעותו לסביבתו המיידית. (יומא פ"ב)

- כל ששהה לאחר הלידה, שלשים יום באדם, ושמונה ימים בבהמה, אינו נפל. (שבת קלה, ב)

- יתכן מצב שבו ישמע קול בכיו של תינוק בעודו בבטן אימו. (נדה מב, ב)

- יתכן שהריון אשה ימשך שנים עשר חדש. (יבמות פ, ב)

- כל שדרך תשמישו להיות ביום נולד ביום. כל שדרך תשמישו להיות בלילה נולד בלילה. (בכורות ח, א)

- בדורות הראשונים, היה טבע הזכר כשנולד [יוצא לאויר העולם] כשפניו כלפי מטה, והנקבה נולדת ופניה למעלה. ובדורות האחרונים נשתנה טבע זה, ושניהם נולדים פעם למעלה, ופעם למטה, ופעם מן הצד. ואין לנו לתמוה כי גם בשאר דברים בהולדה נשתנה הטבע! (תנא דבי אליהו רבה פרשה י'. מובא בספר הברית)

- רשימה ארוכה של תקופת הריון בעלי חיים שונים, ומקביליהם בעולם הצמחים (!) (בכורות ח, א)

- הפחד - מכחיש כוחו של אדם. (גיטין ע, א(

- רבה היה מקדים לשיעור מילתא דבדיחותא. לאחר מכן היה מתיישב באימה ופותח בשיעור... (שבת ל, ב)

- לילה - מושך עמו קינה. (איכה רבה א)

- הקול משביח את הבשמים 'השומעים' אותו אבל מזיק ליין. ליין מועיל שקט. (כריתות ו, ב)

- עץ הזית אינו מקבל הרכבה משום אילן אחר. (ירושלמי כלאים א)

- הרגילים בשתיית שמן זית, חכמה מצויה בהם. (מנחות פו, ב)

- שמן זית, רפואה לאדם, ומצהיל פנים. (תנא דבי אליהו רבה א)

- שמן המופק מזית שלא הגיע לשליש גידולו, משיר את השיער ומעדן את הבשר. (שבת פ, ב)

- אכילת הזית גורמת לשיכחת הלימוד. ושתיית שמן זית גורמת לזכרון הלימוד. (הוריות יג, ב)

- רק קמח שהוא מחמשת מיני הדגן [= חיטים, שעורים, כוסמים, שבולת שועל ושיפון] ניתן לחימוץ. (ירושלמי חלה פ"א הל"א)

- כל דג בעולם שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, אבל לא כל דג שיש לו סנפיר יש לו גם קשקשת. (נדה ו', ט')

- דג טמא [= שאין לו סנפיר או קשקשת] משריץ [דגים חיים]. דג טהור [= שיש לו סנפיר וקשקשת] מטיל ביצים. (בכורות ז, ב)

- מאפייני ביצי דגים טהורים, ומאפייני ביצי דגים טמאים. (מסכת עבודה זרה מ, א. ועיין בשלחן ערוך יורה דעה, סימן פג סעיף ח)

- הכריש נדחה מאד מריח חומץ. כך ניתן להניסו מסביבות טובע או ספינה. (בבא בתרא עד, א)

- הלויתן לוגם בלגימה אחת כמות מים שהירדן מכניס ל- 6 חודשים. (פסד"כ את קרבני לחמי נ"ח, א. כן הוא בפס"ר פט"ז. ויק"ר פכ"ב, י)

- דיוק סימני החיה והבהמה הכשרים. כל בהמה המפרסת פרסה (= שפרסות הרגליים אינן מייקשה אחת אלא שסועות) מוכרח שהיא גם מעלה גרה (= מעלה מאכל שנית לאחר בליעתו) מלבד החזיר. (חולין דף נ"ט, א') אגב, רק הגמל והשפן בלבד, מעלים גרה ואינם מפריסים פרסה. (ויקרא י"א ד'- ז')

- כל בהמה שאין לה שיניים עליונות בפיה מוכרח שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה [= וטהורה]. (חולין נ"ט, א)

- כל שיש לו קרנים יש לו טלפיים. (שבת קז, ב)

- אין שרץ ללא ארס. של נחש- ממית, של שרצים- אינו ממית. (ע"ז לא, ב)

- אין בעל-חיים שאין בו חלוקה של זכר ונקבה. (ב"ב ע"ד, ב. יל"ש ח"ב ר' תל"ד)

- ג' בעלי-חיים יש שככל שמזקינים מוסיפים גבורה: דג, נחש וחזיר. (תענית כא, ב)

- מעי החזיר מקביל למעי האדם. (ירושלמי הובא בתוס' ברכות כה, א)

- בהמה טמאה בדרך כלל אינה מרחיקה את ולדה. אך אם הרחיקה שוב איננה מקרבת אותו. (שבת קכח, ב)

- כל בעל-חיים המוליד, מניק את ילדיו וכל המטיל ביצים, מלקט לילדיו (= מפורר את האוכל ונותן בפי הצאצא). חוץ מהעטלף, שעל אף שמטיל ביצים, מניק. (בכורות ז, ב)

- הנשר הוא העוף היחיד הנושא את בניו על גבו. זאת מכיוון שאינו מתירא מעופות אחרים אלא מהאדם בלבד. הנשר מעדיף שאם יזרוק בו האדם חץ יכנס החץבבטנו ולא בצאצאיו שעל גבו. אגב שאר העופות נושאים את בניהם בין רגליהם ולא על גבם עקב יראתם מהנשר דווקא. (מכילתא ורש"י יתרו י"ט, ד. יל"ש יתרו ר' רעו)

- לטווס 365 מני צבעים. (תנחומא תזריע ג')

- יונים דרכן לעשות שני ולדות בכל חודש, זכר ונקבה, חוץ מחודש אדר שאין יולדים. (ב"ב פ"ה מ"ג - תיו"ט)

- כל העופות, כששותים נופלים מים מפיהם ומתערבים במי השתיה, מפני שמגביהים פיהם בשעה ששותים. מלבד היונה לפי שמוצצת ומה שנכנס אינו יוצא. (פרה פרק ט, ג. וראה שם את ההשלכה ההלכתית)

- אין גוזל המתרחק מקינו יותר מ- 50 אמה [= 25 מטרים לערך]. (ביצה י"א, א. ב"ב כ"ג, ב)

- לחמור קר בימות החום והקיץ (שבת נג, א)

- ביצת התרנגולת היא הביצה המתבשלת במהירות הגדולה ביותר מכל ביצה אחרת. (שבת פ, ב)

- הסלמנדרה: אין האש שולטת בה, ומי שסך בדמה אין האש שולטת בו. (סנהדרין ס"ג, ב. עי' סוף חגיגה בתוס' ד"הסלמנדרה)

- היתוש מכניס אוכל ואינו מוציא. (גיטין נ"ו, ב)

- האפעה (מין נחש): היא החיה עם זמן ההריון הממושך ביותר מכל החיות. מוליד ל- 70 שנה. (בכורות ח, א. בר"ר פ"כ, ז)

- כל מה שיש ביבשה יש בים. מלבד חולדה. (ירושלמי שבת פרק יד)

- גם לצמחים יש רגשות והם מתנהגים בתגובה מעשית על פיהם. לצמחים יכולת תיקשור עם צמחים אחרים. (מדרש רבה במדבר ג'. סוכה כ"ח, א')

- אין חלום בלא דברים בטלים. (ברכות נה, א)

- רשימת חלומות אמת ופתרונם. (ברכות נו- נז)

- יש חלום שעל ידי מלאך ויש חלום שעל ידי שד. (ברכות נה, ב)

- אין מראין לאדם בחלום אלא מהרהורי לבו. (ברכות נה, ב)

- התגשמות החלומות מושפע מהפתרון הנאמר בפה. (ברכות נו, א)

- אפשרות ראיית מזיקים, ואמצעי הגנה שלא להנזק באותה שעה. (ברכות ו, א)

- הבטלה מביאה לידי שעמום הנפש. וכפירוש רש"י: שגעון.

- קשרי טלפתיה בין ידידים בנפש. (בבא בתרא טז, ב)

- קשרי טלפתיה ותחושות בין תאומים. (יבמות קיז, ב. שמות רבה ב, ז)

- ששה דברים נאמרו בשדים. שלשה כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם. (חגיגה טז, א. זוהר ג, רעז. ובאבות דרבי נתן מוסיף: אף הופכין פניהם לכל דמות שירצו)

- שמוש בקבלה מעשית. (יבמות מט, ב. בכורות ח, ב. מדרש תהילים מזמור ל"ו)

- רבי מאיר היה בקי בחכמת ניתוח אופי האדם על פי שמו הפרטי. (יומא פג, ב)

- זכרון הלימוד: ברית כרותה היא, הלומד מתוך הספר לא במהרה הוא משכח. (ירושלמי ברכות פרק ה, א) וכן: לימוד בקול רם מועיל לזכרון. (ערובין נג, ב)

- הנפטר שומע כל מה שנאמר עליו בהספד או על הקבר כל התקופה עד שנסתם הגולל- עד שמתעכל בשרו. (שבת קנ"ב, ב)

- הנפטר שומע את ההספדים הנאמרים עליו כמו מתוך חלום. (קה"ר פ"ט, ט)

- ידיעת המתים את המתרחש בין החיים. (ברכות יח, ב)

- בשעה שמכניסין אדם לדין [לאחר פטירתו] אומרים לו: קבעת עיתים לתורה? (שבת לא, א)