חזרה  |   הדפס  |     |   

כשראו ישראל את החסדים והנסים שעשה להם הקב"ה אמרו את שירת הים שהיא שבח גדול לקב"ה על כל הטובות שעשה להם.

50 נסים נעשו לישראל ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף:

1. ענני הכבוד שהקב"ה שלח לישראל, והיו שבעה ענני כבוד שהיו מסובבים אותם בכל ד' הרוחות. שהם מזרח מערב צפון ודרום, וענן היה על גביהם שלא יהיה להם צער לא מחמת השמש ולא מחמת הטללים והרוחות והגשמים, ועוד ענן מתחתיהם כדי שרגליהם לא יפגעו ע"י קוצים, ולא יפגעו בנחשים ועקרבים ושאר מזיקים. וכן היה להם עוד ענן שהיה הולך מלפניהם כדי להשוות את הדרכים שיהיה הכל מישור. וכן היה להם בכל לילה עמוד אש להאיר להם. וכל אותם ארבעים שנה שהלכו בנ"י במדבר לא נשבה להם רוח צפונית כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד.

2. הקב"ה הכניס בלב פרעה ועבדיו לרדוף אחרי בנ"י, ולמרות שראינו במכת בכורות שפרעה התחנן למשה ואהרן שיצאו שעה אחת קודם ואחרי כמה ימים נהפך לבם וחזרו שוב לכובד לבם וישכחו את כל המכות שקיבלו בעבר. הקב"ה ניהג הדבר הזה שלא כדרך הטבע כדי להענישם מידה כנגד מידה כדי להטביעם בתוך הים.

3. בליל ז' של פסח לא המשיך הענן כמו שהיה רגיל אלא סר ועמד מאחורי ישראל וענן זה חציו היה מואר וחציו חשוך. והיה החלק החשוך כלפי מצריים והחצי השני היה מואר והיה כלפי ישראל. והחושך היה ממשי והמצרים שישבו לא יכלו לעמוד ואלו שעמדו לא היו יכולים לשבת. ומפעם לפעם בא קרן אור מצד מחנה ישראל והאיר את העולם, והיו המצריים רואים את ישראל שהם יושבים ואוכלים ושותים ושמחים והם לא היו יכולים לזוז ממקומם בגלל החושך.

4. המצריים היו מטילים לעבר בנ"י הרבה חצים וחניתות כדי להורגם, ונעשה להם נס ולא פגע שום דבר מאלו הדברים באחד מבנ"י.

5. בשעה שנכנסו בנ"י לתוך הים והמים הגיעו להם עד לנחירי אפם אז עשה הקב"ה הנס של קריעת ים סוף. וכיצד היה הנס, בתחילה קפאו המים ונתייבשו בכוחו של הקב"ה שהשיב רוח חזקה מאד שנשבה כל הלילה, אח"כ נקרע הים.

6. כל המימות שבעולם נחלקו באותו יום שהיה שביעי של פסח. ולכן נאמר ויבקעו המים. שלא נאמר ויבקע הים, לרמוז שכל המימות נבקעו, מי הנהרות והבורות והבארות, וכן המים שבתוך הקנקנים והמיכלים והכדים, וכן המים שהיו מעל הרקיע ומתחת לתהומות.

7. נחלקו המים לי"ב חלקים כמו כבישים גדולים, ולכל שבט היה דרך מיוחד.

8. מי האוקיינוס נתאהלו כמו כיפה ובנ"י היו בתוכו, והמים שבימינם ובשמאלם באופן שהמים היו למעלה ולמטה, כמו אהל על ראשם.

9. תהום הים נייבש כאילו היה ארץ מוצקה שלא היה מעולם שום מים שם.

10. קרקע הים נתייבשה ולא נעשית גוש אחד, אלא פסיפס כמו בתיהם של גדולי המלכות המרוצפים באבני שיש מסודרות יפה.

11. הכתלים שבין דרך לדרך היו כמו אבני ספיר ויהלומים זכים מאד והיו כמו כדכוד, וכל שבט הלך לדרכו והיו רואים זה את זה, כי עמוד האש שהלך לפניו היה מאיר להם ואורו השתקף באותם הכתלים והיו דומים כאילו נמצאים בתוך חדרים מלאים נרות ואורות.

12. כשעברו בנ"י את הים עם התינוקות שלהם והיו מתחילים לבכות כדרך התינוקות כי רוצים לאכול, זימן להם הקב"ה כל מיני אילנות משני הצדדים טעונים כל מיני פירות והיתה האם מושיטה ידה וקוטפת מן האילן תפוח או רימון מתוך הים והיתה נותנת לבנה. וכן הגיעו להם הרבה ריחות של בשמים.

13. מתוך מי הים עצמם יצאו מים מתוקים והיו שותים מהם, ואילו המצריים היו סובלים מצמא והיו מתעלפים, לא מתים ולא חיים. כי אחרי שהפכו כצור חזרו ונהפכו למעין מים מתוקים והיו שותים מהם כל ישראל ומקניהם שהיו לוקחים עמם. כי אותם הקירות של מים שהיו קפואים בין שבט לשבט היו בנ"י נוקבים בידיהם והיו יוצאים זרמי מים מתוקים כאילו יצאו ממעין.

14. הקב"ה עשה להם נס שאפילו אשה אחת לא הפילה והיה להם זכות שכל הולדות האלו יצאו לאויר העולם בזמנם בלי כל נזק.

15. ידוע שאמצע הים הוא עמוק מאד, אלא הנס היה באופן זה, במקומות שלא היו עמוקים היו המים קופאים ומתחלקים ונעתקים לשני הצדדים והם היו הולכים באמצע, ואילו במקומות העמוקים היו המים קופאים ונשארים במקומם והיו כמו הים בחורף שהוא קופא ואפשר להלך עליו.

16. לאחר שגמרו בנ"י לשתות מן המים המתוקים, נקפאו ונערמו, כי כשגמרו לשתות מאותו חור, נשארו המים תלוים ולא נפלו לארץ כטבעם, והיו תלויים כאילו נקפאו זה זמן רב, אע"פ שבנ"י שתו מהם רק עכשיו.

17. כמה חלשים וזקנים היו בנ"י, והיו צריכים להתעכב הרבה כדי לעבור הים, כי אין להם כח להרחיב צעדיהם, והקב"ה עשה להם נס והקל עליהם הדרך שעברו הים באותו לילה, וכשעלו ליבשה יצאה השמש.

18. מי הים התייצבו בגובה משני הצדדים של ישראל, מימינם ומשמאלם, כאילו היו הרים גדולים ורמים ובפקודת ה' נצבו בגובה רב שיראו אותם מרחוק, וכך היו עשויים כמצודות גבוהות והיו שלש אמות יותר גבוה מן העולם וראו אותם כל אומות העולם בד' רוחות העולם ולכן נבהלו כל המלכים והנסיכים.

19. קרקע הים נעשה כמו קרקע מוצקה והים פלט להם ירקות שגדלו שם, והיו אוכלים מהם הבהמות של ישראל ומקניהם כי מקניהם היה רב.

20. המצריים נכנסו לתוך הים והיו מרדפים אחרי בנ"י. כי לפי ההגיון היו צריכים לחזור לאחוריהם ואפילו שראו את ישראל נכנסים לתוך הים. זה שנכנסו המצריים לים היה דרך נס שהונהג בכוחו של השי"ת כדי להענישם מידה כנגד מידה ולהטביעם על שהטביעו ילדי ישראל.

21. אחרי שקרקע הים נתייבשה כאילו היתה סלע, עכשיו כשהמצרים היו בפנים ירד עמוד הענן והפך את כל המצולה כמו טיט עבה וכמו חמר שנדבק בקיר, וכך טבעו המצריים בטיט, וזה היה מידה כנגד מידה, כי הם הכריחו את בנ"י לעשות לבנים שכל היום היו בוססים בטיט.

22. ירד עמוד אש והצית את החמר הזה כאילו היה מורתח על גבי האש, עד שכל פרסות הסוסים נשמטו מרגליהם, ונצרבו הרגלים.

23. הסיר אופן מרכבותם, ועל ידי שהוסר גלגל אחד היה הרכב הולך ומתהפך מצד אל צד ולא נשאר בהם עצם שלם, וכשהיו כולם בתוך הים כשראו את הרעה הממשמשת ובאה רצו לרוץ מהר ולהגיע ליבשה יחד עם בנ"י, אבל הרכב שהיה מחוסר אופן היה נסחף ונגרר עד שבאו המים והטביעו אותם.

24. רוב המצריים נפלו מתוך המרכבות ולא היו יכולים עוד להתרומם, כאילו נפלו ממקום גבוה מאד. והרשעים הגמורים הם היו צצים למעלה כמו קש, והיו נענשים הרבה פעמים כי המים החזקים היו מטלטלים אותם, והבינוניים שלא היו רעים כל כך ירדו כמו אבן ואלו שהיו פחות רשעים צללו כעופרת ולא סבלו הרבה.

25. כשראו המצריים את המים באים הפנו את רכבם לצאת ליבשה, אבל המרכבות סחבו אותם לתוך המים, אע"פ שהיו כבדים מאד מן הזהב והכסף שהיו בפנים.

26. אע"פ שמצולת הים נהפכה לטיט, אבל כשנפלו בה המצריים שברו ראשיהם, כי נעשתה כמו קרקע מוצקה, וכן המים שנערמו למעלה מימינם ומשמאלם נתקשו ונקפאו כאילו היו אבנים והיו נופלים על ראשיהם ושוברים ראשיהם.

27. מן השמים הומטרו על המצרים אבנים וגחלים של אש וברד. כי המצרים היו הולכים ומטילים על ישראל חצים וחניתות ושאר דברים וכלים מלאים פחם, ולא זו בלבד שלא פגע דבר אחד בישראל, אלא באו מלאכים והורידו אש וגחלים על ראשי המצריים. וכל החיצים האלו שהוטלו חזרו אל המצריים עצמם.

28. קולו של הים כשנבקע היה חזק כל כך שהיה הולך מסוף העולם ועד סופו, בגלל הסערה שהיתה גדולה. והיה הים נוהם כנהמת האריה בקצפו, עד שהיה בשרו נעשה חדודים חדודים.

29. הקב"ה עשה מין רוח שהיה משני דברים סותרים. כי הרוח החזק שהקפיא המים ויבשם, אף סיבב כך שהיה חם והפשירם כדי להטביע את המצרים. בצדם של בנ"י היה נושב הרוח לייבש את התהום וכדי לעצור את המים לשני הצדדים, כדי שלא יפלו לתוכם, ואילו בצד המצרים היו נושבים המים ופעולתו היתה הפוכה להפשיר המים באופן שבצד אחד טבעו המצרים בטיט או במים שכיסו אותם ובאותו מקום ממש עברו ישראל כאילו היתה קרקע מוצקה בלי מים וטיט.

30. נוהג העולם אם המים קופאים ואח"כ מתחמם האויר והם נמסים, נעשה הדבר לאט לאט, ואילו כאן נמסו וכיסו את המצרים כאילו לא היו קפואים.

31. טבע הים הוא שמימיו מכונסים בתוך גבולו, ואינם דומים למי הנהרות שהם שוטפים וסוחפים, ואילו כאן בכל מקום שהמצרי היה היו המים מרדפים אחריו ומטביעו, כי בצווי הקב"ה שינה את טבעו. כי המצרים היו הולכים ועושים כישוף כדי לצאת מן הים, וכבר התחילו לצאת. אבל שרו של הים אמר: כלום אפשר הדבר שפיקדון שמסר הקב"ה בידי, אתן לו לצאת מידי? ואז היו המים רצים אחרי כל מצרי וסחבו אותו בפנים.

32. נחלקו בדבר ר' יוחנן וריש לקיש כיצד היתה הצלתם של בני ישראל מן הים. ריש לקיש אומר שהמים נסוגו וחזרו בכוח גדול על שניהם, אבל הקב"ה עשה נס והציל את ישראל והמצרים טבעו. סיבב הקב"ה שבנ"י הורמו והיו תלויים באויר, כמו עופות השמים והיו מרחפים באויר עד שיצאו ליבשה. וסברא זו מקובלת ביותר על דעת החכמים באומרם כי בהיותם בתוך הים סגורים מכל הצדדים אז טבעו המצריים ואחרי כן נבקע הים ובנ"י יצאו. ור' יוחנן אמר, אחרי שיצא הישראל האחרון מן הים ואחרי שנכנס המצרי האחרון אל הים ואחרי שכל ישראל היו כבר ביבשה, אז חזרו המים לאיתנם, וכך לא ניזוק אף ישראל אחד ולא ניצל אף מצרי אחד.

33. המצריים שהיו סמוך ליבשה במקום שנכנסו לשם, משראו שהמים חוזרים לאחוריהם היו יכולים לברוח ולחזור ליבשה מהר, אבל נעשה נס ובמקום לעשות כך הם חזרו לתוך הים.

34. נאמר בתורה: וינער ה' את מצרים בתוך הים. כלומר, ניער הים על המצרים כאדם המנער את קדירת התבשיל מה שהיה למטה יוצא למעלה ומה שהיה למעלה נהפך למטה, כן היו המים מטילים את המצרי ואת סוסו למעלה באמצע האויר ושם היו נהפכים, הסוס למעלה והרוכב למטה.

35. הסוסים נשארו קשורים ודבוקים לרכב והמים הטילו את המצרים עם הסוסים למעלה והיו מטילים אותם למטה וזה כמה פעמים בלי הפרד, וזה היה כדי שבנ"י יזכו באבנים טובות ומרגליות שהיו בתוכם. ומלאך גבריאל רצה להטביעם מיד בתחילת הלילה כשנכנסו לים, אמר לו הקב"ה המתן עד הבוקר בזכות אברהם אביהם שנאמר בו וישכם אברהם בבקר. אבל היו אצל המצרים שני מכשפים גדולים שהם יוחני וממרא ובכשפיהם תלו עצמם באויר, אמר גבריאל: וברב גאונך תהרוס קמיך, אמר הקב"ה למיכאל: עשה בהם דין, אז אחזם בציצית ראשם והשליכם אל התהומות.

36. עלה התהום מלמטה עד התהום שלמעלה ותקבצו המים של שתי התהומות ושטפו את המצריים ופצפצו בשרם והיו גורמים להם הרבה מיני נזקים. ומשפט המצרים היה להיות נידונים ערומים, כי מחוזק המים הופשטו בגדיהם וירד עורם.

37. היו יורדים בכובד גדול כאילו היו עופרת. וחוזק המים הגיע עד כדי כך שהמים הטילו אותם עד השמים ונפלו עד התהומות. במקום מלא עשן ועננים כמו עשן התנור שמעוור את העינים. ולפי שרצה הקב"ה להעניש את המצרים ולהתיש כוחותיהם שלא יהיה להם מנוח אפילו רגע אחד, לכן אחר שטבעו בים סיבב אותם במצולות, ומן המצולות נתחלקו התהומות.

38. נפתח התהום ובלע את רובם, ולכן הכתוב אומר: נטית ימנך תבלעמו ארץ. שנבלעו במעמקי הים.

39. הקב"ה צוה שארץ מצרים תתרומם למעלה, כי הים הוא יותר גבוה מן הארץ ולכן היה נצרך להגביה את ארץ מצרים כדי שאלו שנשארו שם יראו במפלת המצרים. וגם המצריים במצרים נענשו בדומה לאלו שנענשו בים והיו מסתכלים זה בזה אע"פ שהיו רחוקים מרחק כמה ימי הליכה. ובכלל זה היה עוד נס שהים יצא מגבולו והגיע עד מצרים כדי להטביע את בני ביתם של המצרים שהיו שם.

40. אחרי שפלט הים את כולם ליבשה, מאחר שהיו בישראל כמה מחוסרי אמונה. כי אע"פ שראו את כל הנסים בתוך הים בכל זאת המרו בהשי"ת וזה שהושיעם היה למען שמו הגדול, כי למענם לא היו ראויים שייעשה להם נס. אז אמר הקב"ה לשר של ים: פלוט אותם ליבשה.

41. לא מתו המצרים בתוך הים אלא היו כמו מתעלפים ועדיין היה בהם רוח כשפלטם הים וזאת בגלל א- שיראו המצרים במו עינהם שכל בנ"י ניצלו מן הים ויצאו בריאים ושלמים. ב- בגלל ישראל, כדי שיינקמו מן המצרים שיראו את אויבהם חציים חיים ויכירו אותם ויענישו אותם על כל מה שעוללו להם בהיותם במצרים. ולקח כל ישראלי את השוט שלו והיה מכה לנוגש על פניו והיה גורם לו צער וכך נקם ממנו.

42. בשעה שפרעה וחילו יצאו ממצרים לרדוף אחרי בני ישראל היו להם הרבה עוזרים משאר האומות כי כולם היו משועבדים להם, כי פרעה היה שליט על כל העולם. וכולם נכנסו לתוך הים יחד עם המצריים. ואעפ"כ כשחזרו המים כיסו רק את המצריים ולא נגעו באלו, אע"פ שחוזק המים היה גדול מאד, כי בבת אחת חזרו המים על כולם. וזה היה נס גדול שמי הים הכירו מי הוא מצרי ומי הוא משאר האומות.

43. פרעה ניצל מן הנחשול הזה ויצא בחיים. פרעה הלך ראשונה וניצל ומצרי שהיה בסוף לא ניצל, והרי זה נס גדול. והטעם לזה היה כדי שיוכל לספר בגדולת השי"ת. ועוד כי פרעה עשה תשובה בהיותו בתוך הים. וכנגד זה שאמר קודם מי ה' כי אשמע בקולו אמר היום מי כמוכה באלים ה', כי באותה תיבה שמרד באותה תיבה חזר בתשובה. ועוד כי פרעה חזר בתשובה סיבב הקב"ה שבא לנינוה כדי להחזירם בתשובה. ומכאן ילמד האדם מה גדולה מעלת התשובה הנעשית בלב שלם.

44. בשעה שבנ"י היו במצרים והיו משקעים ילדיהם בקירות הלבנים הוציא משה אחד מהם שהיה נקרא מיכה ובזמנו עשה עבודה זרה שהיתה נקראת פסל מיכה והביאו עמו כשעברו בנ"י את הים, והיו חלק מישראל שעבדוהו ורוב ישראל ראו ולא מיחו בידו, ולכן נחשב שכולם עברו. ומדת הדין היתה מקטרגת הרבה ואומרת מה הסיבה שאלו נטבעים ואלו ניצלים. אלא שהיה כאן נס גדול שעשה הקב"ה למען שמו הגדול. ולכן התרעם הקב"ה ואמר: לא די שפסלו של מיכה הולך עמהם ובכל זאת נקרע הים, אלא שיש להם העזה להתלונן על שלא עשיתי להם הטבעה נוספת שלא ייבשתי את הטיט שבים כדי שלא ילכלכו רגליהם וזהו שאומר הכתוב: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. שאנו מתביישים בגלל פסל מיכה. ואילו לך ה' הצדקה והשבח שקרעת את הים ולא הטבעת אותנו.

45. בנ"י אע"פ שהיו עשירים מאד, עם כל הרכוש נכנסו לים ולא איבדו אפילו שוה פרוטה. ומלבד זה שלח להם הקב"ה סכום גדול בשעה שיצאו מן הים, כי הקב"ה גזר על שר של ים שיפליט את המצריים יחד עם רכבם שהיו מלאים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל זה לקחו עכשיו בנ"י, ולא היה סוס שלא טען יותר מעשרת רבוא זהב.

46. אפילו אותם המצריים שהתהום בלע אותם, עכשיו פלט אותם הים אע"פ שהיו בלועים וזאת כדי שיראו אותם בנ"י ולא יחשבו שעדיין הם בחיים ויצאו מן הצד השני וכן בכדי שבנ"י יקחו כספם וזהבם שבתוך רכבם וסוסיהם.

47. נטוש ריב גדול בין השרים של מעלה כי שרו של ים פלט את המצריים ליבשה ואמר לה קחי בניך. ואילו שר הארץ חזר והטילם לים ואמר לו: קח מתיך כי על ידך מתו, וכך היו הולכים ומיטלטלים ברכבם ופרשיהם כאילו היו כדורים במישור. כי הארץ היתה חוששת לקחתם שמא ביום הדין הגדול תיתבע לדין כמו שבלעה דמי הבל שהרגו קין אחיו. כי אמר שר של ארץ: אם עבור אדם אחד שבלעתי דמו נענשתי כל כך, כי הקב"ה אמר לי: ארורה האדמה בעבורך, על מספר גדול כזה של אנשים על אחת כמה וכמה אז נשבע לה הקב"ה שלא יתבע אותה על כך. ואז נתרצית לקחתם. ופתחה פיה ובלעה כולם כאחד.
המצרים זכו לקבורה ולא נשארו למאכל לחיות בגלל שלוש סיבות: א- בשעה שהובל יעקב אבינו לקבורה עלו כל מצרים עם יוסף כשנקבר בחברון ועשו לו כבוד גדול. ב- אמרו ה' הצדיק, כי אע"פ שהיו רשעים גמורים אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. ג- בגללם עשה הקב"ה כל הנסים האלו ונתפרסמה גדולת השי"ת לכן היו ראויים לשכר טוב על כך.

48. באותו יום היה תחית המתים. עורר הקב"ה את יעקב אבינו ואמר לו: קום וראה בניך שהם יוצאים מארץ מצרים, וראה את הנסים שאני עושה עמהם. והביאו על יד שפת הים וראה במו עיניו את כל הנסים. ויש אומרים כי כל שלושת האבות עוררם הקב"ה והעמידם על שפת הים וראו את כל הנסים, וכן כל י"ב השבטים שעצמותיהם הביאו בנ"י עמם כדי לקוברם בישראל קמו לתחיה וראו את כל הנסים שעשה הקב"ה לבניו במצרים, והר המוריה נעקר ממקומו וניצב שם כמו שהיה בשעת עקדת יצחק וזה כדי להזכיר את זכות העקידה שיעמוד לישראל שיעשה להם הקב"ה נסים. ויצחק היה נראה ממש כשהוא שוכב על גבי המזבח וידיו ורגליו כפותים, ואברהם אבינו עומד עליו במאכלת מוכן לשוחטו.

49. כל בנ"י זכו למעלת הנבואה ואמרו שירה עם משה רבנו אות באות תיבה בתיבה. ואפילו המון העם והתינוקות הגיעו לאותה מעלה באותה שעה כאילו היו נביאים הרבה שנים. כי הקב"ה הופיע שם עם כל המלאכים הפמליא של מעלה כדי שיראו אותו במו עיניהם ויכירו מי הוא העושה כל הנסים האלה, וכן ראו את בית המקדש ואת ירושלים של מעלה וכן כל אחד ואחד מבנ"י הכיר והשיג מה שלא הכירו הנביאים.

50. הגדול ביותר מכל אלו שקדמו לו, אמר ר' יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו: זה אלי ואנוהו. אפילו העוברים שעדיין היו בתוך בטן אמותיהם אמרו שירה. ור' לוי אומר כי לאחר שסיימו ישראל לומר השירה חזרו העוברים למעי אמם, ואלו שינקו החזירו הדדים למקומם. וכולם אמרו שירה יחד, וראו במו עיניהם את זיו השכינה מה שלא ראה יחזקאל הנביא.

(מתוך ילקוט מעם לועז - הגדה של פסח)