חזרה  |   הדפס  |     |   

נאמר בגמ' {סנהדרין לט:}: "באותה השעה {בקריעת ים סוף} בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?"
והנה אנחנו כן אומרים הלל בשביעי של פסח.
רואים כאן בפירוש - חלוקת מלאכים וישראל בשביעי של פסח לגבי שירה.

נתבונן בגדר של "מעשי ידי".
כשאדם רואה נס - למשל "שמש בגבעון דום" - זה מתאים להגיד שירה עליו.
או אליעזר עבד אברהם שיושב באוויר מעל הגמלים על העין.
או קפיצת הדרך של יעקב אבינו. או כשהירדן נבקע.
אבל כשמעשה ידי טובעין - מה ראית כאן? מה גדר הנס?
אומרים לך כאן - תראה כמה גרוע להיות רשע!
פירושו של דבר: יש כאן מעשה ידי - צלם אלקים. תראה לאן הם הגיעו!
תראה כמה נורא להיות רשע!
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא! הרי הוא מעשה ידי! חביב אדם שנברא בצלם - גם גוי! אז בוא תלמד מוסר כמה צריך להתרחק מהרע.
לכן כאן זה לא המקום לומר שירה.
שירה אומרים במקום שבו אתה רואה נס שמבטא את יכולת ה'.
כאן זה מקום שמבטא כמה גרוע הרע.
כל זה נכון לגבי מי שאין לו בחירה, דהיינו מלאכים. ולכן ה' מעיר להם שלא שייך שיאמרו כאן שירה.
אבל לגבי מי שיש לו בחירה - זה עצמו שהוא אומר כמה גרוע הרע, זה בעצמו הרי מעלה אותו לטוב. כי היינו הך - שליטת הרע ואהבת הטוב מתחזקים ביחד.
מי שאין לו בחירה - במילא לא צריך להתחזק באהבת הטוב, כי הטוב שלו סטטי.
אז כשהוא רואה את הנס הגדול שמשמים נפרעים מהרשע - זה חיסרון עבורו.
אבל מי שיש לו בחירה - הפירעון הזה מהרשע מוסיף לו.
כי עד כמה שאני משוכנע שהרע הזה הוא גרוע כך בדיוק אני משוכנע שהטוב הוא טוב!
זה אותו הדבר, כי זה חופף - אחד מתחזק עם השני:
עד כמה שאני שולל את הרע יותר בתוקף,
כך אני יותר צדיק!
כי הטוב יותר מוכרח,
לפי מה שהרע יותר נשלל! אם הרע נשלל קצת, אז הטוב פחות מוכרח אצלי.
כי אז אני כביכול אומר שגם לרע יש מקום, והראיה - שאני לא שולל אותו לגמרי.
וככל שאני שולל אותו פחות, כך אני יותר נותן לו מקום!
אז ממילא לגבי עם ישראל זה היינו הך -
כשאומרים שירה על "צללו כעופרת במים אדירים", זה בעצמו נקרא עבורנו שעלינו בדרגה לעשות טוב.
אבל המלאך שאין לו את העלייה הזאת - מה אתה אומר על זה שירה?
מה הרווחת מזה? מה ראית פה שבח על יכולת ה'?
הרי פשיטא בשבילך שזה גרוע לעשות רע. הרי אתה נמצא אצלי, אתה יודע את זה באופן ברור ופשוט.
המלאך אומר שירה כשניכרת התוספת של כבוד שמים בעולם, אבל מי שיש לו בחירה, אדרבה, לגביו זה טוב מאוד כשיאמר כאן שירה.
כעת מובן שכאשר אנו אומרים חצי הלל בשביעי-של-פסח זה לא התפעלות מגודל הנס באופן חיובי של - "כמה גדול ה'!"
אלא גדר של שביעי-של-פסח זה להגיע לטוב דרך שלילת הרע!
כאן זה לא המקום של התפעלות: תראה כמה ה' גדול - בוא נעבוד אותו.
אלא גדר של התחזקות: תראה כמה היטלר רשע!
אנשים שהיו בשואה אמרו, שעם כל הסבל שהם סבלו, שמחו להיות יהודים, ולוּ בשביל לראות עד כמה אפשר להיות רשע. עד כמה אדם יכול להיות חיה. זה בעצמו שימח אותם. זה גדר של שביעי-של-פסח: תראה כמה גרוע להיות רשע!
זה לא צורה של הלל שלם.
כי הלל שלם אומרים על התפעלות חיובית מגודל הנס וגדולת ה'.
המסר של שביעי-של-פסח זה להגיע אל הטוב דרך שלילת הרע.
זה לא מסר של הלל שלם.
הלל שלם פירושו לקחת את הדבר הטוב ולהמשיך אותו על הצרות.
שביעי-של-פסח פירושו לקחת את הצרות עצמן ומהם ללמוד.
הלל שלם עוזר לנו ללמוד את הדבר החיובי מצד עצמו.
וזה שאנו אומרים חצי הלל - אני לא מכהה בזה את הברק של שביעי-של-פסח, אלא זה פשוט הגדרה אחרת של עבודה.
בחנוכה אומרים הלל שלם על הניצחון במלחמה ולא על נס פח השמן. דהיינו על ההצלה.
אך בשביעי-של-פסח - אם החצי הלל שאומרים, היה על ההצלה ע"י "טובעין בים" - זה היה ענן על שירת הים!
כביכול הקב"ה אמר: בראתי את המצרים - עכשיו אני חוזר בי! כך זה נראה. אם אתם הורגים אותם במלחמה, זה לא נראה שאני חוזר בי.
בשביעי-של-פסח זה נראה שאני חוזר בי ממעשה ידי. בחנוכה למרות שזה מוכח שזה נס - מעטים מול רבים וכו' אך בכל-זאת יש כאן מעשה מלחמה.
לכן כמו שאמרנו - את החצי הלל בשביעי של פסח נאמר על הלימוד המוסרי של על דרך השלילה, ולא על נס ההצלה שמתרכז בטביעת מצרים באופן חיובי .

(מתוך שיחות הגה"צ הרב דב הכהן קוק שליט"א)