חזרה  |   הדפס  |     |   

בקריעת ים סוף כתוב "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" דהיינו שבאותו זמן ובאותו מקום היה יבשה לעם ישראל וים למצרים!
זה לא שישראל הלכו מָהֶר והמצרים לא הצליחו להשיג אותם. זה לא תחרות ריצה כאן...
הרי אין למצרים בעיה להדביק את ישראל...
וליתר דיוק זה לא ענין רק של ים ויבשה באופן גשמי, אלא שישראל ומצרים נמצאים באותו מקום אך בשתי אטמוספירות שונות. המצרים נמצאים באיזה הרקדה נוראית... וישראל בגן ורדים.
ממש כמו מכת דם ששניהם שותים מאותו כוס - ישראל שותה מים והמצרי שותה דם.
וכמו מכת חושך - באותו מקום בעצמו לזה אור ולזה חושך.
לכן צריך לדעת שעיקר הנס היה במושגים רוחניים מופשטים שאין לנו בהם השגה.
למשל כשכתוב "תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו-אבן" אין הכוונה רק למים פשוטים של ים.
אלא מדובר באטמוספירות פנימיות שהן לא בקליטה שלנו. מדובר בכל מיני השגות, השגות של כישוף אצל חרטומי מצרים מול השגות של קדושה אצל עם ישראל ויש מחלוקת חריפה ביניהם וכל אלה הם דברים נוראים.
ורואים באמת בלשון של שירת הים שזה לא רצף נורמאלי של מילים, זה נראה כאילו יש כאן מילים נרדפות והרבה ענינים תמוהים. מרגישים שיש כאן - בכל פסוק עומקי עמקים של השגות אינסופיות.


(מתוך שיחות הגה"צ הרב דב הכהן קוק שליט"א)