תענית אסתר
"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם..."
תענית אסתר
נקראת תענית זו על שם אסתר, לפי שהיא פתחה בתענית תחלה ואמרה למרדכי, "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים, לילה ויום. גם אני ונערותי אצום כן" וגו'
ואע"פ שתענית אסתר היא זכר לשלשה ימי הצום, הקלו בה חכמים ולא קבעוה אלא יום אחד בלבד.
כל שעה שנקהלו היהודים לעשות מלחמה באויבי ה' ואויבי ישראל, היו עושים תענית ביום הקהלה ומבקשים מה' שיפיל אויביהם לפניהם במלחמה. ואף משה רבינו כשבא לעשות מלחמה בעמלק. היה מתענה. והתענית - להראות שלא בכח יגבר אנוש ולא בגבורת מלחמתם, אלא במה שנושאים עיניהם בתפילה לשמים ומן השמים מרחמים עליהם ונותנים בהם כח לנצח במלחמה. וכן ישראל שבאותו הדור בשעה שנקהלו לשלוח יד במבקשי נפשם, היו מתענים.
ולזכר אותו התענית של יום הקהלה, נקבעה תענית לדורות, כדי לזכור תמיד שהבורא יתברך שמו רואה ושומע תפלת כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה לאבותינו בימי מרדכי ואסתר.
תפילת אסתר
ובעת ההיא היתה אסתר מפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל. ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה, ותלבש שק, ותענה נפשה בצום, ותפול על פניה לפני ה' ותתפלל ותאמר:
ה' אלקי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לעניה שואלת מבית לבית. כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש. ועתה ה' הצליחה נא לאמתך העניה הזאת, והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו. כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט. ואתה אבי יתומים, עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו. והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים.
(אסתר רבה ח)
עצו של המן
מאיזה עצים היה אותו העץ? אמרו חכמים: בשעה שבא המן להכינו, קרא הקב"ה לכל עצי בראשית: מי יתן עצמו וייתלה רשע זה עליו?
תאנה אמרה - אני אתן את עצמי שממני מביאין ישראל בכורים, ולא עוד אלא שנמשלו ישראל כביכורה וכו'.
גפן אמרה - אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים ס'): "גפן ממצרים תסיע".
רמון אמר - אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר (שיה"ש): "כפלח הרמון רקתך",
אגוז אמר - אני אתן את עצמי שבי נדמו ישראל, שנאמר (שיה"ש): "אל גנת אגוז ירדתי",
אתרוג אמר - אני אתן את עצמי שממני נוטלים ישראל למצוה וכו'.
הדס אמר - אני אתן את עצמי, שנמשלו בי ישראל וכו'. זית אמר: אני אתן את עצמי וכו'. תפוח אמר וכו' דקל אמר וכו'
עצי שטים וברושים אמרו - אנו ניתן עצמנו שאנו נמשלים לצדיק, שנאמר (תהלים צב): "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה".
ערבה אמרה - אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר (ירמיה מד): "כערבים על יבלי מים", וממני נוטלים למצוה, לארבעת המינים שבלולב,
באותה שעה אמר הקוץ לפני הקב"ה: רבש"ע אני שאין לי זכות על מה לתלות - אתן את עצמי ויתלה טמא זה. שאני נקרא שמי קוץ, והוא קוץ מכאיב, ונאה שייתלה קוץ על קוץ! וממנו מצאו, ועשאו.
וכיון שהביאוהו לפניו, הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות עבדיו היאך ייתלה מרדכי עליו, השיבתו בת קול: נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית! (אסתר רבה ט)
רמזי פורים
מפני גודל מעלת יום טוב של פורים, גילו בו חכמים רמזים הרבה ואמרו שכל המועדים רמוזים בפורים בשמו ובעניניו.
פ - פסח
ו - וסוכות
ר - ראש השנה
י - יום כפורים
ם - מתן תורה שבחג השבועות
מעבדות לחירות - כמו בפסח.
הדר קבלוה - כמו בחג השבועות.
ספרי חיים ומתים נפתחו אז - כמו בראש השנה.
מחילת עוונות הדור ההוא - כמו ביום הכיפורים.
רבים מעמי הארץ מתיהדים ונכנסו לחסות תחת כנפי השכינה - כמו בסוכות לזכר שחסו בצל ענני כבוד ותחת כנפי השכינה.
|
