חזרה  |   הדפס  |     |   

תקנו הקדמונים ז"ל שימסור האדם מודעה בחייו, כי היצר הרע מפתהו גם במותו לכפור. שאם חס ושלום מסבת בלבול דעתו יודה אל דברי המסית, יהיו דבריו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. וקודם מסירת מודעה הזאת צריך האדם שישוב בכל לבו מהעברות שבידו שעשה מנעוריו עד היום הזה, אף על פי שכבר עשה תשובה ונתחרט ועזב את דרכיו המקולקלים ועשה תשובה על כל העברות שעשה - שמא לא עשה תשובה שלמה בכל לבבו, אבל עכשיו שמזכיר יום המיתה, בודאי צריך שישוב בכל לבבו, כמו שאמרו בגמרא (ברכות ה, א) על הפסוק (תהלים ד, ה): "רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם" וכו', ואם לאו, יזכיר יום המיתה, כדי שלא יהיה כטובל ושרץ בידו (תענית טז, א), לכן ישוב בכל לבבו.

וזה לשון המודעה:

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, האל הגדול הגיבור והנורא, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, כשתגיע אחר אריכות ימים ושנים בעבודתו יתברך שמו עת פקדתי, ברצון הטוב והפשוט, ברחמיו ובחסדיו ובחמלתו עלי לטול ממני נשמתי - שתהיה בעת הזאת דעתי צלולה ונכונה ומיושבת עלי, ובשכלי כמאז ומקדם להיות דבוק בו ובאחדותו ברוך הוא, ושלא לזוז מיראתו ואהבתו, עד יציאת נשמתי מגופי, עד ועד בכלל, ובקבלת על מלכותו ואחדותו עלי ה' אחד ושמו אחד. ותהיה גם כן דעתי צלולה ומיושבת עלי להצדיק דינו ברוך הוא, הוא אמת ודינו אמת וגזרתו אמת, והכל הוא בחסד וברחמים עלי, ואעשה לו רצונו ברוך הוא ורצונו הטוב והפשוט לאחר אריכות ימים ושנים בעבודתו יתברך שמו, כשתגיע העת הזאת, ליסרני ביסורין קשים, ויהיה לי בלבול וטרוף הדעת, חס וחלילה - הריני מצדיק דינו הקדוש והטהור של חסד ורחמים עלי: אתה צדיק על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי. אמנם באם שיבוא חס וחלילה בעת הזאת המסית והמדיח, המקטרג הגדול יצרי הרע מנעורי, להסית ולהדיח ולפתות אותי חס וחלילה לכפור בעושי יוצרי ובוראי, מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, או בתורתו הקדושה והטהורה, או במצוותיה, הן מצות דאוריתא או מדברי קבלה או מדרבנן, תורה שבכתב או תורה שבעל פה, או מאיזה סיג וגדר ומשמרת למשמרת חס וחלילה - הריני מוסר מודעה בצרוף קדשא-בריך-הוא ושכינתה לפניכם עדה קדושה במודעה גמורה, בכל דיני מסירת מודעה שתקנו חכמים זיכרונם לברכה, שיהא הפיתוי ההוא שיסית וידיח אותי כאפס וכאין וכחרס הנשבר, באם שחס וחלילה אודה לו חלילה וחלילה מתוך צער ובלבול וטרוף הדעת, ושכלי ולבי בל עמי, ואין אדם נתפס על צערו (ב"ב טז, ב). אבל האמת מודה אני לפניכם בהודאה גמורה, שאני מאמין באלהים הבורא יתברך שמו שהוא אחד ושמו אחד, ואני מקבל עלי על מלכותו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וה' אלהים אמת ותורתו אמת, משה עבדו נאמן ביתו אמת, ותורה שבכתב ושבעל-פה אמת, וכל מצוה דאוריתא ומדברי קבלה ומדרבנן אמת, וכל דקדוקי מצות אמת, ואני מאמין בהם באמונה שלמה, תהילות לאל יתברך, בלב שלם ובנפש חפצה, אל אחד, נאמן, אדון כל המעשים ברוך הוא, ואין אני כופר חלילה וחלילה בשום מצוה מהמצות, קטנה או גדולה, מדאוריתא ומדברי קבלה ומדרבנן, רק את האלהים אני ירא. אני מאמין בשלשה-עשר עקרים בכלל ובפרט, שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים, ושיש שכר טוב לצדיקים לעולם הבא ועונש רע ומר לרשעים, ושיהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון הבורא יתברך שמו, שבידו להמית ולהחיות, ובביאת המשיח. והבורא יתברך שמו אינו גוף ולא דמות הגוף, והוא אור גדול ונורא מאד, אור קדוש וטהור, אור קדמון, אור צח, אור מצוחצח, אור זך ונקי, אור טמיר ונעלם, אור פשוט אין סוף ברוך הוא, והוא חי וקיים, מקור מים חיים ה' וממנו תוצאות חיים. ויקוים בי מקרא שכתוב (דברים ד,ד): "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום", ונאמר (משלי ט,יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים", לחיים טובים ולשלום תכתבנו אלהים חיים אמן. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגאלי.

וטוב לאמרה ברבים כדי לזכות את הרבים. ואני המחבר קראתיה ברבים בתוך הדרוש, ברב עם הדרת מלך, ואמרתי לעם שיתכוונו עמי במסירת מודעה זו 'לעת מצא' (תהלים לב,ו) זו מיתה (ברכות ח,א), שאפשר ימות אדם פתאם, דמיתה מצויה, לכן טוב לאמרה בחיים חיתו. גם כן אפשר, דבעת חליו תטרף דעתו, או לא ימצא בידו אז נסח המודעה, לכן טוב לאמרה בהיותו בריא, שדעתו מיושבת עליו, כדי שימסרנה בלב טוב ובנפש חפצה, בלי ענש כלל, כי סמוך למיתתו נראה כמכרח.

(בעל ספר "שבט מוסר" מוהר"ר אליהו הכהן זצ"ל)