חזרה  |   הדפס  |     |   

הימים י"ד וט"ו באדר, שני ימי פורים הם לכל מצוותיהם, אלא שחלוקים הם במקומות, כל הכרכים שהיו מיושבות ומוקפות חומה בימי יהושע בן נון חוגגים ביום ט"ו. אלו שלא היו מוקפות חומה חוגגים ביום י"ד.

מצוות היום:
1. מקרא מגילה
2. משתה ושמחה
3. משלוח מנות איש לרעהו
4. מתנות לאביונים

מזכירים בתפילה ובברכת המזון "על הניסים" אבל אין אומרים הלל בפורים כיון שקריאת המגילה היא הלולו של היום.

הקורא את המגילה מברך 3 ברכות לפני הקריאה וברכה אחת אחר הקריאה. אשר קידשנו.. על מקרא מגילה, שעשה נסים ושהחיינו. לאחריה הוא מברך הרב את ריבנו.

מצוה להרבות בסעודת פורים ולקבעה על יין ובשר ולאכול ולשתות ולשמוח. חייבו חז"ל להשתכר ביין ואמרו "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" אעפ"י שאמרו מצוה להרבות בסעודת פורים, מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלה דומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"

מצות עשה מן הקבלה שיתן אדם בפורים לפחות שתי מתנות לשני אביונים ואפילו עני המחזר על הפתחים חייב במצוה זו. ויוצאים ידי חובה בכל מתנה שהיא בין ממון ובין דבר מאכל או משקה ואפילו בגד או כסות. כשנותן כסף צריך להקפיד לכתחילה שיוכל לקנות ממנה לחם משקל 3 ביצים לפחות.

מצות היום לשלוח מנות איש לרעהו, לפחות שתי מנות לאיש אחד. והכל בכלל מצוה זו אחד אנשים ואחד נשים. מנות = דבר שראוי לאכילה או לשתיה מיד בלא תיקון ובלא בישול. כגון, בשר ודגים מבושלים, או מיני מאפה, פירות, מיני מתיקה, יין ושאר משקאות. וכל המרבה לשלוח מנות לריעים הרי זה משובח.

.................................................................................................................................

המן ותינוקות של בית רבן

ובשעה שנחתמו אותן האגרות וניתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, ראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר, ורץ מרדכי אחריהם. וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם. כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות, שאל לאחד מהם, פסוק לי פסוקך, אמר לו "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא"(משלי ג'). פתח השני ואמר, אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל" (ישעיה ח). פתח השלישי ואמר, "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" (ישעיה מו).

כיון ששמע מרדכי כך - שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת דברי התינוקות הללו? אמר, על בשורות טובות שבשרוני, שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרע ואמר: אין אני שולח ידי תחילה אלא באלו התינוקות!

ולאחר שעשה העץ. הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בביהמ"ד, והתינוקות יושבים לפניו ושקים במותניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים. ומנה אותם, ומצא שם שנים ועשרים אלף תינוקות. השליך עליהם שלשלאות של ברזל הפקיד עליהם שומרים ואמר: למחר אהרוג אלו התינוקות תחילה, ואחר כך אתלה את מרדכי.
והיו אמותיהם מביאות להם לחם ומים ואומרות להם, בנינו, אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ואל תמותו ברעב. מיד היו מניחין ידיהם על ספריהם ונשבעים, בחיי מרדכי רבנו, לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות!

געו כולם בבכיה עד שעלתה שוועתם למרום, ושמע הקב"ה קול בכיתם, כבשתי שעות בלילה. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ועמד מכסא דין וישב בכסא רחמים ואמר, מה קול גדול הזה שאני שומע כגדיים וטלאים? ועמד משה רבינו לפני הקב"ה ואמר רבש"ע, לא גדיים וטלאים הם, אלא קטני עמך הם, שרויים בתענית היום ג' ימים וג' לילות, ולמחר רוצה האויב לשחטם כגדיים וטלאים.

באותה שעה נטל הקב"ה אותן אגרות שגזר עליהם. שהיו חתומות בחותם של טיט, וקרעם והפיל על אחשורוש בהלה באותו לילה, "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר רבה)